<h1>ארחות חיים הלכ' איסורי מאכלות סימן צ"ה</h1>
<h2>דף כא:</h2>
ובשר ששהה ג' ימים מעת לעת שלא נמלח כתב הרמנ"ע שאין דמה יוצא על ידי מלח אלא על ידי בשול כך תמצא בתשובת הגאונים אבל לצלי אומר אני שהוא מותר דדם האיברים שלא פירש מותר ואם יוצא על ידי האש נורא שאיב ליה ע"כ. ומותר למלוח עופות ובשר יחד. ואם נמלח בשר על גבי בשר תפל כתב ר"ת ז"ל שאפילו נמלח בכלי מנוקב התפל אסור שאינו טרוד לפלוט והבעל התרומה ז"ל (בסי' ס"ט) כתב שיש לו תקנה במליחה יפה בפני עצמו שהמלח מפליט מה שבלע כשם שמפליט דם עצמו וכן דעת הר"ח והרשב"א ז"ל. ויש חולקין על זה שאין לסמוך שיוציא המלח הדם שבלע אע"פ שסומכין שיוציא דם לעצמו כי אם ישאר מדם עצמו כלום אין לחוש לו משום דהוי דם האיברים דלא מיתסר כי לא פירש אבל מה שנבלע מן החוץ שכבר פירש ודאי אסור ויש לחוש שמא לא יפליטנו יפה המלח ומה שישאר ממנו ישאר באיסורו וזו חומרא יתירא היא. ויש מי שהורה גם כן שאם מלחו בשר על גבי בשר שכבר נמלח והודח ובלע דם חתיכה זו שמלחו עליו חוזר הוא ומולחו דכבולעו כך פולטו וכמו שפולט על ידי מלח דם של עצמו כך פולט דם שבא לו ממקום אחר. והרשב"א ז"ל כתב ואין זה נכון בעיני והביא ראיה מדגים שמלחן עם עופות [שאסורין] ואלו היה להם היתר במליחה היה מלמד להם ההתר ע"כ.
